כיצד זכתה אנגליה בהצעה לארח את גביע העולם ב-1966

החזון של אנגליה לשנת 1966

החזון של אנגליה לגמר 1966 התרכז סביב השימוש באצטדיונים קיימים, כאשר לונדון היא המרכז העיקרי. אצטדיון וומבלי, המגרש שאירח את גמר 1938, היה הבחירה הטבעית לארח את חצי הגמר והגמר. בינתיים, אצטדיון ווייט סיטי, הבית של אליפות בריטניה באתלטיקה, נתפס כאידיאלי למשחק הפתיחה. בית החולים המלכותי בצ'לסי, רק כמה קילומטרים מוומבלי, יהפוך למחנה הבסיס של הקבוצות. והרציף המלכותי אלברט במזרח לונדון נועד להפוך למרכז הסחורה הראשי, עם סחורות שהועברו ברחבי המדינה כדי למנוע את העומס שפקד את הגמר של 1950 בברזיל. עם פריחת הכלכלה הבריטית, ה-FA גם הבטיח לפיפ"א שהיא תפיק את המרב מהפאונדים, השילינגים והפניות כדי לקדם את הטורניר. אנגליה גם הצהירה על כוונתה לערוך את "מונדיאל" הראשון של כדורגל כאשר זה היה חד פעמי, "אליפות עולם" בין האלופות המכהנות וכל המתמודדים, עוד בשנת 1927. גמר 66' היה אמור להיות מימוש החזון הזה .

'נוסחת הקסם' לזכות בהצעה

את ההצעה של אנגליה הוביל סר סטנלי רוס, הנשיא הוותיק של התאחדות הכדורגל. רוס היה מאמן אנגליה גם במונדיאל 1950 וגם באליפות הבית הבריטית ב-1954, ולפני כן כיהן בתפקיד מזכיר התאחדות הכדורגל ומנהל החינוך של מועצת מחוז לונדון. רוס וצוותו עבדו גם בשיתוף פעולה הדוק עם סגן נשיא פיפ"א קונסטנט קו, שבסיסו בלונדון ופיקח על הקמפיין המוצלח לארח את סיבוב ההופעות של האריות הבריטית והאירית בניו זילנד ב-1966. ככל שההצעה התקרבה, האסטרטגיה של אנגליה הייתה לחלק את חברי פיפ"א לשלוש קטגוריות: אלה שיצביעו לאנגליה באופן אוטומטי; אלה שיזדקקו לחיזור זהיר; ואלה שיצטרכו להשתכנע להצביע לאנגליה.

פיפ"א סובב את הבורג - ורק מדינה אחת נותרה במירוץ

חברי פיפ"א התרשמו בתחילה מהניסיון והמוניטין של אנגליה. אבל ככל שהתקדמה ההתמודדות, הרעיון של הארגון לגבי אופן ביצוע הטורניר השתנה. נשיא פיפ"א, סר סטנלי רוס, רצה להשאיר את האירוע באירופה, אבל הוא הודח על ידי הוועד הפועל, שרצה לערוך את הגמר מחוץ ליבשת בפעם הראשונה. זה הוביל לכך שכמה מחברי אירופה שינו את קולותיהם למארחים אסייתיים אינדונזיה ולמארחת אפריקאית ניגריה, בעוד שמעצמות אסיה יפן והודו הפכו גם הן למשפיעות יותר ויותר. גם לנשיא פיפ"א סר סטנלי רוס היה שינוי לב. מתוך מחשבה שצריך לערוך את המונדיאל מחוץ לאירופה בפעם הראשונה, הוא איחד כוחות עם חברי אסיה ואפריקאים כדי להצביע נגד אנגליה. לאחר שאנגליה הודחה, התבקשו 16 המדינות הנותרות בקלפי לבחור בין ההצעות האפריקניות והאסייתיות. כאשר, בניסיון השני, ההצבעה הייתה שוויונית, נשיא פיפ"א סר סטנלי רוס היה הקול המכריע, והוא בחר בניגריה כמדינה המארחת.

התפטרותו של נשיא האנגליה

תהליך הגשת ההצעות היה מפרך, מתוח ונמשך זמן רב. ההצבעה, בקונגרס של פיפ"א ביולי 1966, נערכה במלאת 20 שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה. בשלב זה, צוות ההצעות האנגלי חש במתח ורוס היה בפריז לקונגרס פיפ"א. בבוקר הקונגרס, הוא קיבל שיחת טלפון מהצוות, שאמר שההצעה הסתיימה. החלטתו של רוס לשנות את הצבעתו הוכיחה נקודת מפנה. צוות ההצעות האנגלי היה בטוח שנציגים מהקריביים יחזירו את הצבעתם לאנגליה, לאחר שהצביעו לניגריה בהצבעה הראשונה. אבל, כפי שרוס ציין, "לאינדיאנים המערביים ולכמה אחרים הובטחה ניגריה, ואילו לאינדיאנים המזרחית הובטחה הודו."

סיכום

אנגליה אירחה את גביע העולם ב-1966 לפני 50 שנה, והציגה טורניר מרגש למיליוני אוהדים. הצלחת הטורניר ההוא נבעה בעיקר מהחזון והנחישות של נבחרת ההצעות האנגלית. אבל הטקטיקה של צוות ההצעה הייתה שנויה במחלוקת ורבות מההבטחות מעולם לא קוימו. הטורניר התפרסם גם בשל שיגעון ה"בייבי בוטי" שלו לאחר ש"מגפון" ענד על ידי תינוק על הכרזה הרשמית. מונדיאל 1966 של אנגליה זכור לטובה והייתה בהחלט שנת בציר לחובבי כדורגל.