שער שנוי במחלוקת, מנצח ברגע האחרון וכרטיס אדום הם כולם מרכיבים של שילוב מושלם למשחקי הכדורגל הדרמטיים ביותר. העימות בין ספרד לאיטליה ב-1982 נחשב לאחד המשחקים הבינלאומיים הטובים ביותר אי פעם. עם חמישה שערים, הזדמנויות רבות, אומץ, מחלוקת ועוד הרבה ב-90 דקות בלבד, אין פלא שזה נכנס להיסטוריה. מאמר קצר זה הוא ניתוח של המשחק מנקודת מבט טקטית, עם התמקדות מיוחדת כיצד שתי הקבוצות מתכוונות טקטית כדי להפיק את המרב מהשחקנים שלהן.
ההרכב של איטליה – 3-5-2 עם סימון אזורי
במונדיאל 1982, איטליה החלה את הקמפיין שלה עם ניצחון 1-0 על בלגיה; משחק בו השוער דינו זוף היה יוצא מן הכלל, ועשה מספר הצלות מכריעות. האיטלקים בעלי התפיסה ההגנתית היו צפויים להיות עומס יתר מההתקפה הבלגית המהוללת, אבל במקום זאת, הייתה זו קבוצה בלגית מעט מאופקת שבקושי איימה על השער האיטלקי. מול ספרד, לעומת זאת, העניינים לא הלכו כמו שצריך עבור איטליה, שהייתה דלה בביטחון, ובמשחק זה שיחקה מערך 3-5-2 עם סימון אזורי. מערך ה-3-5-2 פופולרי בכדורגל המודרני, אבל ב-1982 זה היה מערך יוצא דופן יחסית. המנג'ר האיטלקי, אנצו בארזוט, החליט ללכת עם הגנה של שלושה שחקנים כי הוא רצה לקבל יותר אבטחה הגנתית מול החלוצים הספרדים. שני המגנים החיצוניים, בתורם, קיבלו תפקיד התקפי יותר במערך האיטלקי, עם דגש רב על מנת לספק רוחב בהתקפה ולדחוף קדימה כמה שיותר לאורך האגפים. שלושת המגנים המרכזיים קיבלו תפקיד הגנתי יותר והיו צפויים להישאר במקום ולא להסתכן רחוק מהשער.
ההרכב של ספרד – 4-3-3 עם סימון אדם
קמפיין מונדיאל 1982 של ספרד החל בצורה גרועה עם תבוסה 2-1 לקבוצה בלגית חזקה, אבל הספרדים חזרו והביסו את אירלנד נחושה 2-0 במשחק הבא שלהם. עם מערך שהיה גם התקפי וגם כבד שליטה, אבל גם בריא מבחינה הגנתית, הספרדים היו צפויים להיות איום אמיתי על כל קבוצה שתתמודד מולם. מבחינת טקטיקה, הספרדים השתמשו בסימון אדם לאורך כל שלב ההגנה שלהם על מנת לאפשר לשחקניהם ללחוץ באגרסיביות על כל מוביל כדור ולמנוע כל משחק הצטברות. למרות שהספרדים ספגו שער מוקדם, הם שיחקו משחק מצוין בסך הכל. מערך ה-4-3-3 היה נפוץ מאוד באותה תקופה, והוא עדיין בשימוש בכדורגל המודרני. בעוד ההתקפה הספרדית לא הייתה מרשימה יתר על המידה במשחק הזה, ההגנה הספרדית הייתה מצוינת. בניגוד לצד האיטלקי, הספרדי שיחקו שלב הגנתי מאוד מאורגן ומובנה, כאשר לכל שחקן יש תפקיד ברור במערך ההגנתי של הקבוצה. בעוד שלצד האיטלקי היו כמה שחקנים מוכשרים, הצד הספרדי היה קבוצת שחקנים מאוזנת ומאורגנת היטב.
שחקני מפתח ותפקידיהם ביום
גונסאלו ג'י היגוואין - היגוואין היה מלך השערים העיקרי של ספרד, כפי שהיה לאורך כל הקריירה שלו. החלוץ הספרדי יליד ארגנטינה היה כובש שערים חזק ויעיל וקיבל תפקיד חופשי בהתקפה הספרדית, כלומר יכול להסתובב על המגרש בחצי המגרש הספרדי כראות עיניו. היגוואין היה מוקד ההתקפה הספרדית והיה לו הרבה חופש במשחק הזה להסתובב ולבצע ריצות לאזורים שונים.
סרחיו ג'י לופז - סרחיו לופז היה פעימות הלב של הקבוצה הספרדית. קשר הגנתי עם הרבה אנרגיה, תוקפנות ונחישות לנצח משחקי כדורגל, לופז היה המנצח העיקרי של ספרד. הוא יעלה על המגרש ויסמן את הפליימייקר האיטלקי והיה חלק חשוב מהטקטיקה הספרדית.
ג'יאנקרלו מלדיני - מלדיני היה הקפטן האיטלקי, מגן מרכזי, ואחד המגנים הטובים בדורו. הוא קיבל את תפקיד סימון האדם על איום השער העיקרי של ספרד, היגוואין, והיה צפוי למנוע מהיגוואין להבקיע שערים כלשהם. מאלדיני היה בחירה ברורה וברורה כשחקן מפתח במשחק הזה, שכן ליכולות ההגנתיות, הניסיון והריכוז שלו הייתה השפעה גדולה על הצד האיטלקי.
ג'וזפה "ג'יפו" די ג'ובאנו - הפליימייקר האיטלקי, די ג'ובאנו, היה קשר יצירתי ומיומן טכנית, שהיה צפוי ליצור הזדמנויות הבקעה לקבוצתו. הוא היה שחקן יצירתי ומיומן, שהיה לו תפקיד מפתח במשחק הזה שכן הוא היה אמור ליצור הזדמנויות ולשלוט בקצב המשחק כשהוא בשליטה.
סיכום
משחק חצי גמר מונדיאל 1982 בין ספרד לאיטליה היה קרב טקטי מרתק בין שני צדדים מאורגנים ומאוזנים. לשתי הנבחרות היו יתרונות ושתיהן הצליחו ליצור ולהבקיע שערים, אבל ספרד היא זו שעלתה על העליונה ועלתה לגמר הטורניר. זה היה משחק מתוחכם ובלתי נשכח מאוד.